נולדתי בשנת 1948 כבן של ניצולת שואה. בהכשרתי אני מהנדס אלקטרוניקה ומאחרי שנים רבות של שירות בחיל האויר ובתעשיות ההייטק. יצאתי לגימלאות לפני כעשר שנים ועסקתי מאז בפרוייקטים שונים.
ברשותי היו אלבומי תמונות שהשאירו לי הורי ז"ל ולבושתי כי רבה אני מודה שמעולם לא התעניינתי בהם יתר על המידה. גידול ארבעה ילדים וענייני המשפחה והעבודה העסיקו אותי ומילאו את כל זמני. (קרא עוד)
ביום השואה 2010 קיבלתי שיחת טלפון שגרמה לשינוי בחיי. גברת נכבדה, בת גילי, יצרה איתי קשר.
היא גרה בברטיסלבה בירת סלובקיה וכיהודיה הנשואה ליהודי חיפשה במה להעסיק את עצמה לאחר יציאתה לגימלאות. היא החלה במחקר גיניאולוגי וחיפשה את שורשי משפחתה.
כך היא גילתה שאמי היא קרובת משפחה של בעלה. היה להם סבא רבא משותף. מכאן החל סיפור מורכב ומרתק בו נחשפתי לחיים שלמים של משפחה גדולה בת כמאה אנשים נשים וטף מדרגה ראשונה ושניה
שרוב חבריה נספו בתקופת השואה. כעשירית ניצלו פיזית כי התנצרו וכעשירית הצליחו לברוח, לעלות לארץ ישראל ולהקים משפחה. זה בדיוק מה שאמא שלי הצליחה לעשות והיא גידלה אותי לבדה, ללא הורים, אחים או אפילו דודים ובני דודים
ולמרבה הצער גם ללא בעל עד היותי בן שלוש. אז היא התחתנה עם אבי המאמץ. אמי החליטה שאת המידע הזה אני לא צריך לקבל וכל הסביבה התגייסה בהצלחה לשמירת הסוד הזה.
רק בהיותי בן ארבעים, לאחר פטירתם של הורי גיליתי את הסוד לאחר שעיינתי בניירת שנשארה בבית.
הפגישה עם קרובת משפחתי בסלובקיה (נקרא לה L) חשף אותי לסיפורי משפחה רבים חלקם מרגשים ביותר. עשיתי יחד איתה ועם בעלה מסע שורשים אינטנסיבי בסלובקיה.
נפגשתי עם שרידי בני משפחתי בסלובקיה, אנגליה, ארצות הברית צ'כיה וישראל.
ביקרתי במקומות בהם סבי וסבתי אמי ואחיה נולדו, חיו, נישאו, גידלו את ילדיהם, התפרנסו, למדו, עבדו בעבודות כפיה ונרצחו על ידי הנאצים באושוויץ בשנת 1942.
ביקרתי במקום בו אמי פגשה את אבי הביולוגי בעיירה ביטצ'ה.
נפגשתי עם בת דודתה של אמי שהתנצרה חודשים ספורים לפני פטירתה.
ועוד ועוד ועוד.
וכל זה התאפשר רק משום שאמי נסעה ביולי 1947 לבקר את דודה ששרד את השואה בעיירה ביטצ'ה שבסלובקיה.
היא הגיעה לבית הוריה בעיר ז'לינה והתדפקה על הדלת.
הדיירים לא רצו לפתוח את הדלת מחשש שהיא תתבע את הבית הגדול אותו הם גזלו אבל היא הבטיחה להם שכל מה שהיא רוצה זה אלבום תמונות שהוריה החביאו במגירה נסתרת.
את אלבום התמונות הזה אמי הביאה לארץ ולאחר שנפטרה שמרתי אותו אצלי מבלי שהכרתי למעשה מי מצולם בו.
בעקבות פגישתי עם גברת L והמידע שהיא סיפקה לי הצלחתי לזהות את כל בני משפחתי.
הזיהוי התאפשר בזכות המידע שהיה רשום בגב התמונות אותו הצלבנו עם מידע מארכיונים שונים כולל יד ושם ובעיקר ארכיונים עירוניים בסלובקיה.
את סריקת התמונות בצעתי בעצמי. לא יכולתי למסור את התמונות היקרות לאף אדם. קניתי את הציוד המקצועי המתאים ולמדתי את סודות המקצוע עבור עצמי.
לאחר שסיימתי את הפרוייקט האישי שלי החלטתי לחלק את נסיוני עם אחרים שמעוניינים בכך.
את העבודה אני עושה בעצמי וללא עוזרים כבר חמש שנים במהלכן סרקתי כחצי מליון תמונות.
את החומר המיועד לסריקה אני אוסף בעצמי או שהלקוחות מביאים אותו אלי.
כאשר אני מוצף בעבודה ולא יכול לעמוד בה אני מעדיף לוותר עליה ולא לקחת עוזרים על מנת לוודא שהטיפול יהיה אישי, מקצועי וללא פשרות.